תחום תכנון המנגנונים הוא ענף בתורת המשחקים שעוסק ביישום שיטות חשיבה של "הנדסה הופכית" (REVERSE ENGINEERING): תחילה נקבעות המטרות הרצויות לשחקנים שנוטלים חלק במשחק, ורק לאחר מכן נקבעים כללי המשחק, בהתאם למטרות שהוגדרו, באופן שהמנגנון חזוי להביא לפתרון המשחק בצורה אופטימאלית עבור שני הצדדים גם יחד.
פרס נובל בכלכלה לשנת 2007 הוענק לשלושת החוקרים ליאוניד הורביץ, אריק ס. מסקין ורוג'ר ב. מאירסון על פיתוח תאורית תכנון המנגנונים של מוסדות כלכליים.
מטרות משותפות
מודלים של תכנון מנגנונים מתאימים במיוחד ליישום בסכסוכים עסקיים, וזאת מאחר שלצדדים לסכסוך במגזר העסקי יש לפחות שתי מטרות משותפות: 1) בירור הסכסוך מחוץ לבית המשפט. 2) הגעה לפתרון מוסכם.
אינטרסים משותפים
שתי מטרות אלו משקפות שני אינטרסים משותפים שחולקים הצדדים:
1. חסכון בעלויות: ניהול הקונפליקט כרוך בהוצאות כספיות וכן בהשקעת משאבי זמן, אנרגיה ניהולית ונזקים נוספים שלא תמיד ניתן לצפותם ולהעריכם.
2. שנאת סיכון: כשחקנים בעלי התנהגות כלכלית המוגדרת שביסודה שנאת סיכונים, הצדדים לסכסוך יעדיפו, על פי תוצאות מחקרים רבים, תוצאה ודאית ומיידית על פני נטילת סיכון בדבר תוצאות עתידיות אפשריות שונות בהסתברויות מסוימות. כשונאי סיכון אנו נעדיף לקבל סכום ודאי שהינו פרי פתרון מוסכם השווה לתוחלת התוצאה (EXPECTED ESTIMATED VALUE), על פני התפלגות תוצאות אפשריות – טובות או מצוינות כמו גם רעות וגרועות. למעשה, כשונאי סיכון נהיה מוכנים להסתפק אף בהרבה פחות מתוחלת התוצאה. במילים אחרות, מאותה סיבה שאנחנו מוכנים לשלם סכומים משמעותיים כפרמיות לביטוח בפני אירועים שונים וקטסטרופות, אנו נהיה מוכנים גם לשלם פרמיה לביטוח הסיכונים שכרוכים בקונפליקט.
המאבק בכל זאת נמשך
אלא שהמציאות מוכיחה במקרים רבים, שלמרות שהצדדים חולקים אינטרסים אלו, סכסוכים רבים ממשיכים להתנהל עד להכרעה שיפוטית, ולא פחות מעניין מכך – במקרים בהם מסתיימים הסכסוכים בפשרות, חשים הצדדים שהפשרה הושגה מאוחר מידי, לאחר שההליך כבר גבה מחיר יקר, והתוצאה היא תסכול המלווה בתחושות מרמור וחוסר סיפוק.
ניתוח המודלים של מצבי עימות מסביר מדוע גם שחקנים רציונאליים אינם מגיעים ל"פתרון משחק" אופטימאלי, למרות שהם יודעים לזהות את מתחם הפתרונות האפשרי.
משנים את כללי המשחק מבלי לוותר על האינטרסים
כאן אנו נכנסים לתמונה. באמצעות יישום של תורת המשחקים בתחום תכנון המנגנונים לשם יצירת מודלים ליישוב סכסוכים, אנו רותמים את האינטרסים המשותפים של הצדדים לסכסוך על מנת להביא לפתרונו באופן המיטבי לשני הצדדים גם יחד.
על פי גישה זו, כאשר מוגדרים כללי משחק ידועים ניתן לחזות טוב יותר את התנהגות השחקנים. בנוסף, הצדדים אינם נדרשים לוותר על האינטרסים שלהם כדי לשתף פעולה לשם קביעת הכללים. במסגרת קביעת המנגנון שישמש לפתרון הסכסוך נקבעים "כללי המשחק" אשר יציבו בפני הצדדים דילמות שהם מכירים מתחום העולם העסקי וידרבנו אותם להציע הצעות סבירות ורציונליות לסיום הסכסוך. אף צד לא יוכל להפוך את ההליך להליך סרק ולא יפיק תועלת מהצגת עמדות קיצוניות שגם הוא עצמו אינו מאמין בנכונותן. למעשה, מנגנון זה יוצר מצב בו האסטרטגיה המיטבית של הצדדים תהיה להציג עמדות הקרובות לעמדותיהם האמיתיות ובכך לקרב ביניהם באופן שלא תידרש הכרעת בית משפט או בורר.
בהתאם לתפיסת עולמנו ולנסיוננו, אנו נמנעים מלהגדיר מסגרת פורמאלית לתהליך תכנון ובנית המנגנון לניהול ופתרון הקונפליקט. המודלים והגישות בהם אנו נוקטים מאפשרים לנו לשמש כיועצים לניהול ופתרון הסכסוך עבור הצדדים כולם (Facilitator), אך גם, כאשר אנו נותנים את שירותינו רק לאחד הצדדים, לייעץ ולסייע לו בניהול ההליך באופן המיטבי עבורו. בהמשך ההליך, בהדרגה ובהתאם לצורך, אנו משלבים הליכים נוספים כגון בוררות עסקית וגישור עסקי, וזאת בהתאם לכללי המשחק עליהם הסכימו הצדדים מראש.