בית המשפט העליון קבע, כי תניית בוררות בהסכם בין הצדדים תמשיך לחול גם במקרה בו החוזה לא נכנס לתוקפו או במקרה של ביטולו או במקרה בו הועלתה טענה להפרתו של החוזה. תניית הבוררות, מסביר בית המשפט העליון בפסק הדין, נועדה בדיוק למקרים כאלו. נוסף על כך, קובע בית המשפט העליון, תחולת תניית הבוררות מקבלת משנה תוקף כאשר הצדדים הסמיכו את הבורר לדון בשאלת תוקפו של החוזה.

להלכה זו עשויה להיות משמעות מרחיקת לכת על אסטרטגיות של צדדים בשלב המו"מ. כך, בדומה לענין שנדון בפסק הדין, קיימים סוגים של שיתופי פעולה בין צדדים אשר עשויים להיות מושפעים מהלכה זו. לדוגמא, צדדים אשר ניגשים במשותף למכרז, עשויים בחלוף הזמן, לאור תוצאות המכרז או גילויו של מידע נוסף או שינוי במצבם העסקי, בכושר המיקוח ובכדאיות העסקה, להימצא במצב בו הפרת ההסכם הופכת להיות אינטרס כלכלי מובהק של אחד הצדדים. צד להסכם, החש כי הוא עלול להיות בעמדה נחותה, יכול באמצעות תניית בוררות להגן על עצמו ממצבים אלה, וכן להקנות לבורר סמכויות מתאימות אשר יקטינו את כדאיות הפרת ההסכם עבור הצד השני. לעיתים, עצם הדרישה ואופי התגובה לדרישה להכללת תניית בוררות בהסכם בין הצדדים, עשויים להעיד על כוונות הצדדים ולשמש גורם המסכל מראש התקשרות בין צדדים שכוונותיהם האמיתיות אינן ברורות או אינן כנות.

לפסק הדין לחץ כאן