פסק הדין עוסק בתביעת קבלן משנה שביצע עבודות נגרות עבור קבלן ראשי במסגרת חוזה להקמת מבנה ציבורי. בין הצדדים נתגלעו מחלוקות שונות לגבי עבודות נוספות שתמורתן נתבעה ע"י קבלן המשנה והלה תבע את הקבלן הראשי.

בין הנושאים שבית המשפט נדרש להם היתה תביעת הנגר לתשלום עבור דלתות בעובי 60 מ"מ, כפי שרובן בוצעו בפועל. זאת, בעוד שעל פי המפרטים והתוכניות, רוב הדלתות היו אמורות להיות בעובי 45 מ"מ. טענת הנגר היתה בעיקרה כי הוא פעל בהתאם להנחיות בעל פה שנמסרו לו על ידי המפקח והאדריכל.

בפני בית המשפט העידו הנגר, המפקח והאדריכל. עדויות האדריכל והנגר התיחסו בין היתר לישיבה שקיימו השלושה בעקבות הצגת דלתות לדוגמא שהכין הנגר. בעקבות ישיבה זו והנחיות מילוליות שנמסרו לנגר, הוא ביצע את הדלתות. בית המשפט מצא את עדויות השניים כסותרות אך אמינות. בית המשפט נדרש להכריע במצב זה מי יישא עלויות הטעות.

בית המשפט קבע, כי בנוגע להוראות המילוליות שניתנו ע"י האדריכל והמפקח והובנו ע"י הנגר כפי שהובנו, אחראים שני הצדדים כאחד. אחריות הנגר מתבטאת בכך שלא הקדיש תשומת לב לאמור במפרט והעדיף להסתמך על הוראות מילוליות כלליות וכך טעה לגבי עובי הדלתות הנדרש. אחריות הקבלן הראשי מתבטאת בכך שלא ביצע פיקוח נאות על הדלתות אותן סיפק הנגר ובכך העמיק את הטעות. העובדה, שהנגר נתפס לכלל טעות, אין בה כדי לשחרר את הקבלן הראשי מאחריותו לבצע פיקוח נאות ולמנוע טעויות מסוג זה, קובע בית המשפט.

בית המשפט הפעיל דוקטרינה משפטית הנקראת "אשם תורם חוזי", וקבע כי את מחדלו של הקבלן הראשי לבצע פיקוח הולם, ניתן לראות כרשלנות תורמת מסוג זה. מקורה של דוקטרינה הינו בתחום דיני הנזיקין, ובית המשפט מסתמך על מאמרים וספרות מלומדים הקובעים כי יש מקום לפיתוחה גם בדיני החוזים. כך, בין היתר, קבע בית המשפט, בהסבירו מדוע היה אמור הקבלן הראשי לפקח על עבודת הנגר ולמנוע טעויות כדוגמת הטעות בעובי הדלתות:

"מכיוון שנדרש מהנתבעת לבצע עבודות פיקוח, כפי שהוסכם בינה לבין המזמין ובינה לבין התובעת וזאת כחלק מתפקידה בפרויקט, ללא עלות נוספת, שכן במקום ממילא פעל מפקח מטעם הנתבעת, יש לקבוע כי התנאים לקיומו של "אשם תורם חוזי" התקיימו בענייננו".

על פסק הדין – עורך דין ומהנדס גדעון שפיגל

המסקנה שעולה מפסק הדין הינה כי חשוב שמזמיני עבודה, וכן מתכננים ומפקחים, יהיו ערים לגישה זו של בית המשפט ולאחריות הנרחבת שעלולה להית מוטלת עליהם לאורה. מחלוקות רבות נסובות סביב שאלת תפקידו וסמכויותיו של המפקח וחלוקת האחריות בין המזמין, הקבלן והמפקח כנציגו של המזמין. כך, חוזים סטנדרטיים רבים כוללים סעיף על פיו אין בזכות הפיקוח שניתנה למזמין כדי לשחרר את הקבלן מחובותיו על פי החוזה. ואולם, לאור הגישה המוצגת בפסק דין זה, מן הראוי לתת את הדעת להשלכות האפשריות במקרים בהם המזמין אינו עושה שימוש בזכות זו בצורה ראויה. התוצאה, כפי שעולה מפסק הדין, היא האפשרות שתוטל אחריות על הצד האחראי לפיקוח אם וכאשר יסתבר כי אירעו תקלות וטעויות שהיה בידי המפקח לגלות מבעוד מועד ולמנוע.

לקריאת פסק הדין לחץ כאן